אפשר לומר שניסיון הסחיטה של תנועת "אם תרצו" את אוניברסיטת בן-גוריון היה בו-בזמן מעשה איוולת מועד לכישלון, ותרגיל יח"צ מבריק. האיוולת טמונה בכך שהאוניברסיטאות ותורמיהן צפויים היו להגיב במגננה על עצמאותם. ההברקה טמונה בשיקול הנכון, לפיו המכתב יקבל תשומת-לב תקשורתית ואקדמית מופרזת. מי סופר את "אם תרצו"? איזה כוח יש להם? הכוח הוא בבלוף הרגיל של משחק הפוקר, שהרי ל"אם תרצו" לא היו קלפים בידיים מלבד הציפיה שיקחו אותם ברצינות. במובן הזה, האוניברסיטאות והתקשורת נפלו בפח, שיחקו לידיים של "אם תרצו" ונתנו להם חשיפה, מעמד ציבורי והעצמה.
מקרה זה ממשיך את המהלך שהחלו "אם תרצו" ברדיפה שלהם את "הקרן החדשה לישראל". משמאל הם שוב מואשמים במקארתיזם (יחדיו עם "המכון לאסטרטגיה ציונית" שערך מתקפה מתואמת וזהה על אוניברסיטת תל-אביב. מעניין אגב אם "המכון" הסתקרן לבדוק גם את אובייקטיביות הקוריקולום במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון) אבל אצל הימין – שלאו דווקא מבין את חומרתה של פרשת מקארתי – הם ממשיכים להרוויח נקודות באין מפריע. הם הרוויחו, למרות ודווקא בגלל הראקציה החריפה, המתוקשרת והצפויה של האוניברסיטאות ותורמיהן לסחטנות.
ניתן אולי לגזור שהרווח של "אם תרצו" מהראקציה הזאת משמעו הפסד של מוסדות האקדמיה, אבל אין כאן משחק סכום אפס. לפרובוקציה של "אם תרצו" היתה משמעות לא מבוטלת של בדיקת רפלקסים, אפשר אפילו לדמותה לחיידק החלש והפונקציה החיסונית. היה כאן סוג של מבחן קטן, וחשובה העובדה שנוגדנים אקדמיים קפצו מיד וחיטאו את הזיהום. למצג הזה כשלעצמו יש השלכה חינוכית. טוב שהציבור יקרא בהזדמנות הזאת על חופש אקדמי, על השיקולים למינוי מרצים, ועל העצמאות של מוסדות להשכלה גבוהה שהינה הכרחית כל כך. אני מכליל בזה בעיקר את רוב הציבור הישראלי, ש"אנטי-ציונות" לא נראית לו, ולא רק אנטי-ציונות מוצהרת אלא סתם כל איש סגל אקדמי, גם יהיה ציוני מוצהר, שיש לו אי אלו הסגות לגבי מדיניות ישראלית בעבר ובהווה. אבל אני מכליל בנוסף כמה פרופסורים שאכן אינם ציונים במיוחד, וטוענים שבלאו הכי אין חופש אקדמי, דוגמת פרופ' ענת מטר שהיא אמנם אשה מבריקה ומרצה נהדרת.
.JPG "אם תרצו")
בקיצור, "אם תרצו" טיפסו בסולם הרייטינג של הימין, ואילו אנחנו למדנו משהו. כולם הרוויחו. ובכל זאת צריך להגיד: יש להם נקודה, אחרי הכל. לא, חלילה, בטענה שמשהו לא כשר באוניברסיטה מנהלתית, רק כי קיימת בה ביקורת על הציונות. הנקודה היא בכך שאכן פשה באוניברסיטה אותו בון-טון ששורר גם בארה"ב ובצרפת – של פי.סי. אופנתי, של פוליטיקת זהויות בדלנית, של רב-תרבותנות נאיבית וערלת-לב כלפי האלימות המושרשת בתרבות ה"אחר" לפעמים. בצרפת ניצני האופנות האלו בהגות נבטו במאי '68, מתוך פוסט-קולוניאליזם ורגשי-אשם על אלג'יר. בארה"ב – ויאטנם ומלחמות דומות והעבר של דיכוי השחורים.
ישראל היא לא צרפת ולא ארה"ב, היא לא מדינה מבוססת, מפוטמת ובטוחה-בעצמה כמוהן. בישראל נדרשת מחשבה אחרת, מקורית, ואי-אפשר לשעתק אליה את הרדיקליזם הצרפתי והאמריקאי, גם לא את אסכולת פרנקפורט. הפילוסופיות האלו מעוררות ספקות אפילו כשהן על מגרש הבית, וכאן המציאות שונה. צריך להבהיר לניב גורדון למשל (שגם הוא מרצה טוב, ולמדתי אצלו פוקו בזמנו) מה ההבדל בין ישראל לדרום אפריקה מבחינת ההקשר ההיסטורי, האידאולוגי ומערך הכוחות האזורי. צריך אפילו להתווכח איתו על מישל פוקו.
ניב גורדון
אילו "אם תרצו" היו מענטשים הם היו לוקחים מקלדת. לא כדי לכתוב מכתבי סחיטה, להדיח את ניב גורדון, ובכך להוכיח הוכחה ניצחת את טענותיו. אילו היה להם שכל, ולא רק מרפקים וחושי יח"צ ממולחים, אילו היתה להם השכלה, ופרספקטיבה, ותפיסת-עולם, אילו טרחו לקרוא את ניב גורדון – "אם תרצו" היו לוקחים מקלדת וכותבים מאמרים וספרים. הם יכלו להיות אלה שיסבירו לניב גורדון שרעיונות מנצחים באמצעות טיעונים ולא חרמות, במקום להיות סתם עוד מחרימים. חוששני שאין ולא יהיו להם היכולות האלה, אפילו אם ירצו.
תגיד אתה גנוב?!
קראת בכלל את המכתב של "אם תרצו" ולא בynet או בhaaretz?
הם לא דרשו לפטר אף מרצה – זה פשוט שקר. הם דרשו שיאזנו את הסילבוסים של חומרי הלימוד ואם לא הם ידווחו לתורמים שהאוניברסיטה מציגה מצג שווא.
בקיצור, הם אמרו בדיוק מה שאתה אומר כאן. ההבדל הוא שלהם יש אומץ לצאת כנגד מה שמקובל ולך – אין. אתה מבין את הבעיה אבל לא מוכן לעשות כלום בנושא.
אולי אתה תהיה מענטש?! יש לך מקלדת, לא?
בניגוד לאנשי אם תרצו, עוז מבין ש"חופש אקדמי" אין פירושו שכל מרצה או חבר סגל רשאים להמציא את הגלגל מחדש כראות עיניהם, אלא שהאקדמיה כמכלול אמורה להיות אוטונומית וחופשייה מלחצים ומאיומים חיצוניים. תפיסות אקדמיות משנים באמצעות מחקר אקדמי, לא בהתלהמות בריונית. מי שסבור שפרויד לא היה אלא אשמאי זקן ושפסיכולוגיה היא בלבול מוח לא יירשם לחוג לפסיכולוגיה, ומי שסבור שחתירה תחת המובן מאליו היא אקט פוסט ציוני לא יירשם לסוציולוגיה. המכתב של אם תרצו הוא, אם כן, לא כתב אשמה כנגד מרצים "פוסט ציונים" באוניברסיטת ב"ג, אלא התקפה חזיתית על האקדמיה באשר היא אקדמיה.
ענת מטר ממש לא מבריקה.
יש המון הבדלים בין ישראל לבין ד"א. למשל המיקום. מה שצריך להראות הוא הבדל שיש לו נפקות מוסרית מכרעת, הגובר על הדומה (וההולך ודומה). חוששתני שזה הרבה פחות קל מכפי שנדמה.
זה לא המקום לפתוח בו את קופת השרצים הזאת. בוא נגיד שאנחנו מסכימים שהמצב בארץ בכי רע מהרבה בחינות מוסריות ויש בה גם גזענות ממסדית. בכל זאת, אני לא חסיד של השוואות היסטוריות באופן כללי וההשוואה הזאת ספציפית היא מופרכת במיוחד. אבל שוב, נראה לי שזה עלול להפוך לדיון ארוך ואני לא בטוח עד כמה הוא רלוונטי כאן.
\אילו היתה להם השכלה, ופרספקטיבה, ותפיסת-עולם, אילו טרחו לקרוא את ניב גורדון – "אם תרצו" היו לוקחים מקלדת וכותבים מאמרים וספרים. \
כאן כמובן צריכה להישאל שאלה מי היה מפרסם את אותם ספרים ומאמרים
בהתחשב באופנות הקיימות.
פרובוקציות לפעמים הרבה יותר מועילות.
תתפלא, אבל באוניברסיטת בן-גוריון מקבלים עבודות מנומקות היטב. ולפרסם ספר מחקר בישראל זו לא בעיה, אם הוא כתוב טוב, ואם מתאמצים מספיק, בלי קשר לעמדות המובעות בו.
כך אתה כותב:
"הנקודה היא בכך שאכן פשה באוניברסיטה אותו בון-טון ששורר גם בארה"ב ובצרפת – של פי.סי. אופנתי, של פוליטיקת זהויות בדלנית, של רב-תרבותנות נאיבית וערלת-לב כלפי האלימות המושרשת בתרבות ה"אחר" לפעמים"
ובכן , למה תלין על 'אם תרצו' ??
למה לא תומר , כולנו אשמים ,
שאנו לא מצליחים לנסח כתב תגובה ,
ל-'בון-טון' הזה ????
באופן רציני ומקיף ,
שייתן 'פייט' , לאופנה , המחרידה הזאת .
תודה אורי. אני מלין על "אם תרצו" בגלל אופן ההתנהלות שלהם.
זכותם להתבטא נגד האופנות האלו. באופן כללי אני בעד כתבי תגובה מכל הצדדים. ככה ראוי. אבל "אם תרצו" לא נקטו בדרך של כתב תגובה, אלא בדרך כוחנית של נסיון לכפות על האוניברסיטה להשתיק את האופנות האלו. אם האוניברסיטה תתערב בתכנים של הסגל האקדמי ו"תנמיך את הווליום" של הפוסט-ציונות, זה יהיה רע מאד כי לא נדע שיש בעיה, לא נשמע את הטיעונים ולא תהיה לנו ההזדמנות והזכות להשיב להם בטיעונים משלנו.
דניאל:
=========
אם אני מבין נכון אתה מסכים עם "אם תרצו" בנוגע לקיומה של הבעיה: קליקה סגורה שמונעת מחקר אקדמי אמיתי.
1) "אם תרצו" לא דרשו לפטר מרצים אנטי-ציונים בשום מקום שראיתי. אשמח אם תציג לי מראה מקום.
עד כמה שאני יודע הם רק דרשו לפטר מרצים שפועלים לחרם על האקדמיה ובכך הם מפירים את תנאי ההעסקה שלהם (מרצה מחוייב לקיום מעמדה האקדמי של האוניברסיטה ושל הדוקטורנטים והמאסטרנטים שלו בארץ ובחו"ל. לא ברור לי איך זה משתלב עם קריאה לחרם).
2) שוב, על פי מה שקראתי (במקור באתר "אם תרצו" ולא בynet) "אם תרצו" טוענים שההשתקה מגיעה דווקא מתוך האוניברסיטה – כלומר שהוגים בעלי תפיסות לאומיות (לאו דווקא פרו-ישראל אלא באופן כללי בחלוקה בין הוגים לאומיים\פוסט לאומיים) לא ילמדו. ביקורת על מרקסיזם לא תילמד וכך גם ביקורת על התפיסה האוריינטליסטית של אדוארד סעיד, הומי באבא וכל חבריהם לפוסט מודרניזם, פוסט קולניאליזם, פוסט סטרקטואליזם וכו'. מה דעתך? הרי מהפוסט נראה שאתה בקי במדעי החברה:
א) האם קיימת הטיה אידאולוגית משמעותית?
ב) אם כן, למה התערבות בתכני הלימוד היא פסולה? הרי אנחנו עושים את זה כל הזמן באפלייה מתקנת במוסדות ממשלתיים. הייתי אפילו אומר שזה מה שמוכיח שהמדינה מחוייבת לליברליזם אמיתי – שוויון מהותי ולא רק בלשון החוק.
לא, אני לא מסכים עם "קליקה סגורה שמונעת מחקר אקדמי אמיתי". אני מסכים שיש אופנות שמאליות רדיקליות באוניברסיטאות בארץ, אבל הקליקה הסגורה שמונעת מחקר אקדמי אמיתי כאן היא "אם תרצו".
האוניברסיטה קובעת מה תנאי ההעסקה של מרצים ולא "אם תרצו". לכן אין לרצונות של "אם תרצו" שום השלכה על מי ימונה, מי יפוטר, ותחת אילו תנאים. אינטרסאנטית, מבחינת האוניברסיטה עדיף שהקוראים לחרם עליה יפעלו בתוכה מאשר מחוצה לה, כך הם יוצאים צבועים. אבל זה נושא אחר.
הטענה של "אם תרצו" כלפי האוניברסיטה בדבר "השתקה" היא מופרכת. אין ל"אם תרצו" שום מעורבות בקבלת ההחלטות המנהליות של האוניברסיטה לגבי קורסים, מסגרות לימוד ובחירת חברי סגל ולא תהיה להם.
הטענה שהאוניברסיטאות הן מגמתיות בפועל היא פשוט טענה בנאלית, משום שבכל אוניברסיטה ישנן מגמות רעיוניות בפועל. אין שום דבר פסול מבחינת אתיקה אקדמית למשל בכך שההיסטוריונים החדשים הם רבי השפעה בחוגי ההיסטוריה. מי שרוצה לשנות את זה צריך לפרסם ספרי היסטוריה מתוחקרים ומשפיעים כפי שעשו בני מוריס, אילן פפה, שמחה פלפן ותום שגב. אניטה שפירא למשל עונה להיסטוריונים החדשים כל הזמן ואף אחד לא מצנזר אותה.
לרעיונות עונים באמצעות רעיונות נגדיים מנומקים, ככה זה עובד באקדמיה. לא באמצעות ביריונות.
O.k. אני חושב שאני מבין עכשיו קצת יותר טוב את העמדה שלך.
כמה הערות:
================================
1. לכאורה יש סתירה מובנית בדבריך: אם אתה טוען ש:
" האוניברסיטה קובעת מה תנאי ההעסקה של מרצים ולא אם תרצו. לכן אין לרצונות של אם תרצו שום השלכה על מי ימונה, מי יפוטר, ותחת אילו תנאים "
וגם
"אין ל"אם תרצו" שום מעורבות בקבלת ההחלטות המנהליות של האוניברסיטה לגבי קורסים, מסגרות לימוד ובחירת חברי סגל ולא תהיה להם."
כיצד ייתכן ש"אם תרצו" הם ה"קליקה הסגורה שמונעת מחקר אקדמי אמיתי"? כדי למנוע יש צורך בכוח שכמו שציינת – אין להם. " אם תרצו" לא קראו, עד כמה שידוע לי, לשלילת הריבונות של האוניברסיטה על החלטות אקדמיות ולהעברתה לידי הממשלה\"אם תרצו"\הצנזורה הצבאית – כלומר הם גם לא מבקשים להיות בעלי הכוח הזה.
הם מפעילים עליה קמפיין של לחץ ציבורי ותקשורתי כדי שתקבל החלטה מסוימת. אני אמור להבין שאתה מחשיב *עקרונית לחץ ציבורי\לחץ על תורמים* כפגיעה בחופש אקדמי? כלומר לציבור אין שום זכות *לצייץ בכלל* לגבי מה שקורה באוניברסיטה?
למשל, קמפיין לזכויות עובדי קבלן\סגל זוטר\זכויות מיעוטים\קריאה לפיטורים של מרצה גזען או מכחיש שואה באוניברסיטה הוא בעיניך רמיסת החופש האקדמי אם הוא פונה לגופים מחוץ לאוניברסיטה\לתקשורת וכו'? זה אבסורד. מאבקי סטודנטים בכל העולם מתנהלים בצורה הזאת, תמיד התנהלו בצורה כזאת ולא שמעתי שארה"ב או בריטניה לא דמוקרטיות (טוב, בריטניה טכנית היא לא דמוקרטיה … אבל רק טכנית).
2. אתה מתמודד עם טענת קש. הטענה של "אם תרצו" איננה שבאוניברסיטאות יש הגמוניה לדעות מסוימות. זה מובן ואפילו טרוויאלי (בפרט למי שלמד סוציולוגיה …). הטענה היא שהאוניברסיטאות הן *מקרתיסטיות* ומדירות דעות שחורגות מן הקונסנזוס.
זה לא אותו דבר. גם בציבור קיימות מגמות רעיוניות בהכרח (כרגע נראה שהם ימניות מאוד) אבל זה לא אומר שיש זכות להשתיק דעות שהם לא בקונסנזוס (למשל מצביעי מר"ץ\חד"ש).
ההצעה שהעלית גם איננה רלוונטית. כל הנקודה שיש מספיק ביקורת כתובה ומפורסמת, פשוט לא מלמדים אותה ולא מדברים עליה. יש סוג של השתקה מרצון או לא מרצון.
זאת לא תופעה חדשה, אגב. זה לא כאילו שבמערב ג'ורג' אורוול לא יכל לפרסם ספרים. הוא פשוט איבד את כל החברים שלו ברגע שיצא נגד קומניזם.
3. אני מחדד את השאלה: האם אתה חולק על הטענה שיש הדרה של דעות לאומיות לטובת הוגים פוסט-לאומיים או פוסט-קולניאליים בחוגי הסוציולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטאות בישראל?
4. שאלה קשורה: מה עם קידום מיעוטים באוניברסיטה? האם גם שם למדינה אין זכות להתערב בחופש האקדמי ו"אם הם יפרסמו מאמרים טובים – הם יתקדמו"?
כאמור, אם תרצו הציבו אולטימטום לאוניב' בן גוריון לפיו הם יבריחו תורמים באם לא יתקבלו דרישותיהם. בסוג הלחץ הזה יש ניסיון ביריוני להכתיב לאוניברסיטה שתקבל את תנאיהם ולא. אם יש להם כוח באמת לעשות זאת, זה סיפור אחר – עובדה שהם נכשלו. אבל הבעיה היא בהתנהלות הביריונית עצמה (שהיא לא ממש "ציוץ") בין אם נשאה פרי אם לאו.
הטענה בדבר "הדרה" כאמור נעה בין ביריונות לבנאליה. אם היא באה להכתיב לאוניברסיטה מה ללמד, היא כוחנית. אם היא מצביעה על כך שהאוניברסיטה מלמדת דברים אלה ולא אחרים, היא בנאלית. לא מדובר כאן על מיעוטים אלא על רעיונות. באוניברסיטה הרעיונות הנלמדים והמועברים הם הרעיונות המבוססים והמנומקים.
ובכן, מהי התנהלות "לא בריונית" בעיניך?
נניח שיש בעיה באקדמיה. קבוצה קטנה השתלטה על מחלקה X ובניגוד לכל
סטנדרט אקדמי ראוי היא דוחפת בכוח דעות פוליטיות לתוך סילבוסים, מבהירה לסטודנטים מסוימים שאם הם לא ישתתפו בהפגנות לטובת מטרה Y ככה"נ הם יכולים לשכוח מקביעות ובאופן כללי מתנהגת מתחת לכל סטנדרט אקדמי.
לצורך העניין, ננתק את ההקשר מישראל כדי להרחיק אותנו מקשרים רגשיים כאלה ואחרים. בוא נדבר למשל על שנות ה60-70 באירופה ועל מרקסיזם למשל. אני לא קובע מסמרות בשאלה אם תופעה כזאת יכולה להתפתח או התפתחה כבר בארץ.
מה מותר לעשות לדעתך? איך אפשר להיאבק בתופעה כזאת?
לכתוב מכתב חריף למערכת? להפגין מול האוניברסיטה? מה רשאי סטודנט לעשות כדי להיאבק באופן שיחשב בעיניך כ"לא בריוני"?
==============================================
רעיונות הם לא מיעוטים חברתיים (רעיונות הם לא מוחשיים ולמיעוטים חברתיים יש בד"כ אוכל אתני יותר טוב) וישראל היא לא דרום אפריקה (יותר חם שם!). מה הנקודה שלך?
יש הבדלים מקריים והבדלים מהותיים. כל הטענה של הצורך בקידום מיעוטים הוא שלא תמיד רעיונות טובים מספיקים. יש קליקות סגורות שקשה לפתח אותם שמונעות מאנשים חומים ורעיונות עם חצאית להיכנס להיכלות האקדמיה. מי שטוען שיש "ספרות נשית" או "ספרות שחורה" טוען בהכרח שאולי (ואולי גדול) "הרעיונות הנלמדים והמועברים הם הרעיונות המבוססים והמנומקים." אבל זה לא עובד הפוך.
כלומר *יש גם רעיונות מבוססים ומנומקים שלא נלמדים כלל* – כי הם חומים או שחורים או שיש להם חצאית או שהם גרים איפשהו בשטחים.
אני מאוד מתקשה להאמין שאתה באמת חושב שהרעיונות שנלמדים הם המבוססים והמנומקים ואין לזה שום קשר למבנה הסוציולוגי של הפקולטה.
בוא נדון לשניה במתמטיקה (מדע "קשה"): המחלקה למתמטיקה בעברית מלמדת תחומים *שונים לגמרי* מהמחלקה בת"א (דינמיקה, תורת חבורות ולוגיקה מול גיאומטריה ונטיות פיסיקליות). תסתכל בעצמך על הסילבוסים ועל האנשים בכל פקולטה. למה לפי דעתך זה קורה?
אבן הבוחן היא השמוש המסלף והמגמתי במילת הדימוניזציה הסימלית "מקארטיזם". בס"ה עוסקים בעיסוקים שהמילה חשובה בהם מאוד, כאן זה פשוט השתמשות כישופית ללא בסיסי הגיוני עובדתי בדמגוגיה גסה. מקארטי היה סנטור נבחר, יושב ראש ועדות שיכל לזמן אנשים בחקירה כבבית משפט. בחקירותיו ביזה השפיל והביך את הנחקרים. היה לו כוח ממשי פוליטי עצום. יותר מכך בטענותיו שיש מרגלים רוסיים בארה"ב הוא צדק לחלוטין. בישראל הפגינו אלפים למען זיכוי הרוזנברגים בעולם הפגינו מיליונים היום ידוע שהם היו מרגלים. אין שום דמיון בין הזמנת אזרחים נבוכים לסנט וחקירתם הקשה לאור המצלמות והפעלת כוחו העצום של הסנט האמריקאי לבין חבורת אם תרצו. בשום דבר ועניין אין דמיון. זה ידוע וברור למשמשים בדמגוגיה מזהמת זו, אבל הם בשלהם מעשה שמעיד עליהם עדות משמעותית וקשה.
יכולת פרסום לכל אחד? העדר הפלייה? קח בבקשה את עשר החוברות האחרונות של תיאוריה וביקורת, האחידות הרעיונית הדמיון במחשבה וכתיבה כבכל בטאון של מערכת טוטליטרית. השווה פירסומי מכון שלם. אין ספק שמכון שלם הנו פחות דוגמתי ופחות צר אופק מאנשי תיאוריה וביקורת.
גורדון ומטר הנם מרצים בינוניים וזאת מתוך הכות טובה עמם.
על בחירת אנשי סגל וחופש אקדמאי והאוטונומיה המוחלטת של האוניברסיטאות הרבה מהנאמר הנו כזב ובורות מוחלטת. בארה"ב למשל וגם בבריטניה הממשל כפה על האוניברסטאות "הפלייה מתקנת" לדעתי יש לדרוש זאת גם מהמחלקות השונות לסוציולוגיה וכ"ו. הם צריכים להעסיק מרצים בעלי מגון דעות רחב.
הרבה חזרו כאן על האמת שהדרישה של אם תרצו היא להפסיק פעילות מחרימה ולגיוון הדעות של מרצים. אלו הם דרישות לגיטימיות לחלוטין. אם מטר וגורדון ממשיכים לקרוא בחו"ל לחרם על ישראל כל חרם בכל נושא על כל חלק של ישראל יש להפסיק לחלוטין כל העברת כספים ציבוריים מכל סוג וחשבון לאוניברסיטת תל-אביב ובאר שבע. אין בין דרישה זו ובין מקרטיזם ולא כלום. גם את המילה פשיזם צריך לגנוז מהר.
חוץ מזה תום שגב אינו היסטוריון מהימן ואין לסמוך עליו בשום דיון מעמיק בהיסטוריה. הוא בוחר עובדות סלקטיביות ונותן להן פירושים לפי הזמנת שוקן, הם הוא מועסק כהיסטוריות על ידי מוסד אקדמי?
מה בין האוניברסיטה העברית לבן גוריון בפוליטיקיה וממשל ?
================================================
סטודנט שמסיים קורסי מבוא באוניברסיטה העברית מכיר את מילטון פרידמן ואדם סמית כמו שהוא מכיר את מרקס, ואילו עמיתו בבאר שבע לומד על מרקס מבלי להכיר תיאוריות הפוכות.
סטודנט בעברית ילמד תיאוריות שמוכיחות את עתיקות תופעת הלאומיות, כמו אצל אנתוני סמית ואדריאן הייסטינגס, לצד כאלה שאומרים שהיא חדשה ומדומיינת כמו אנדרסון וגלנר. סטודנט בבן גוריון יסיים את קורס מבוא לפוליטיקה וממשל ולא יכיר את התיאוריות הפרימודראליות(עתיקות) של הלאומיות, אבל ילמד על אמל גמאל שהמטרה של התיאוריה שלו על לאומיות היא רק לקעקע את יסודות העם היהודי למדינת לאום משל עצמו.
סטודנט בבן גוריון לא לומד אסטרטגיה ופוליטיקה השוואתית, שהינם קורסי מבוא חשובים באוניברסיטאות אחרות. הוא לא ילמד קורסים מתקדמים על טרור, אבל כן ילמד עשרות קורסים על אפריקה שכל מטרתם היא לחזור על מנטרת המערב האלים מול אפריקה המסכנה, בלי שום רפלקסיביות כלפי האפריקאים עצמם.
===========================================
דניאל, לאור ההבדלים הנ"ל: מי מהאוניברסיטאות לא מלמדת את "הרעיונות המבוססים והמנומקים" ? והאם זה אומר שהאוניברסיטה השנייה מלמדת "רעיונות שאינם מבוססים ומנומקים" ?
מעניין איך לאף אחד מהקמפיינרים נגד ב"ג אין הוכחה לאף מילה שהוא אומר.
דניאל, אני לא בטוח שאני מבין. לאיזה מהטענות של הקמפיינרים הנ"ל אתה מתכוון? בד"כ מערבבים בדיון הזה שתי טענות נפרדות (לא לגמרי, אבל מספיק כדי שיהיה כדאי לשקול אותם בנפרד):
אם מדובר בטענות בנוגע למקרתיזם ונפוטיזם באוניברסיטת בן גוריון (ואז מדובר בהאשמות במעשים על גבול הפלילים) – אתה צודק בהחלט – "אם תרצו" לא הוכיחו שום דבר כזה.
אם מדובר בטענות להטיה של חומר הלימוד והסילבוסים – ובכן, אז איך באמת אתה מסביר את ההבדל הרדיקלי בין חומר הלימוד בבן גוריון ובאוניברסיטה העברית?
ואגב, במישור כללי יותר – אם אתה מנטרל את תפקידה של הסוציולוגיה ו"הדרה" היא מושג בנאלי (או בריוני) כלשונך; אז איך אתה מסביר היווצרות של אסכולות מחשבה במקומות גיאוגרפיים ספיצפיים (דוגמאות לא טעונות ריגשית מהארץ: הויכוח בארכיאולוגיה בין אסכולת ירושלים לבין אסכולת תל אביב בנוגע לקיום הממלכה המאוחדת)?
פינגבאק: כוח מרכזי – תיעוד עלייתה של "אם תרצו" « מאסף
- ניב גורדון מדבר ומנסה לשכנע כל הזמן.
- אני מניח שמפעל בסין שמייצר את מוצריו באמצעות עבודת כפייה גם דניאל עוז יחרים, עם או בלי לדבר איתם כדי לשכנע.