בחזרה לעתיד: על הרטרו-אוונגארד של "הבה להבא"

ביובל השני למאה הקודמת הסתובב על הכוכב הזה משורר שנהג להציג את עצמו כנוסע מהעתיד, מהמאה השלושים ליתר דיוק. אותה טכנולוגיה מופלאה של טיול בזמן גם איפשרה למשורר זה – דוד אבידן שמו –  לטוס ברחבי היקום ולהיות שגריר תרבותנו בעולמות חוצניים, או גם עושה דברם בכדור הארץ. נזנק אפוא קדימה אל חודש דצמבר 2011, ובו מופץ חינם "גליון 00001" (לקריאה בגרסה מקוונת) של כתב העת בעל השם החכם והסקסי ביותר מבין כל שמות כתבי העת הספרותיים: "הבה להבּא" (בעברית קלה יותר: יאללה הלאה). יחד עם רעואל שועלי, עורך אותו עודד כרמלי, אף הוא איש העתיד – ובמקרה גם חסיד גדול של אבידן.

במניפסט שחותם את הגליון מודיעים חברי המערכת כי הם "מתבאסים מהשירה העתיקה שנכתבת היום כפי שהמדענים בנאס"א מתבאסים מהמכשור שעל סיפון הוויאג'ר. את הוויאג'ר ששוגר כבר אין להשיב. את הוויאג'ר הבא יש לשגר. יש לנו תמונת מצב של העולם מנקודת המבט של פלוטו. עוד אין לנו שירים משם. מנועיים סמנטיים קדימה!" – והקורא נשאר לתהות אולי מסיפון הוויאג'ר הבא נוכל לחזות "בגלקסיה הסמנטית" שכתב עליה אבידן. או בזו הבאה.

הקשר שבין המשימה החללית האחת למשנתה מחשיד עלינו שתי אפשרויות בלבד: יש את האפשרות שאבידן עבד עלינו בעיניים. כל הסיפור שלו על מוצאו במאה השלושים מצוץ מהאצבע, וחבל שהאמנו לו. בעצם, מוצאו בתחילת המאה העשרים ואחת והוא מחברי החבורה הספרותית "הבה להבא". אפשרות מרחיקת לכת יותר, אשר בכל זאת יש לשקול, היא שכרמלי וחבריו כלל אינם אנשי המחר. הם אנשי האתמול. עיתונם משדר לנו שדר מן העבר.

אבידן ב"שדר מן העתיד"

הנה בפתח הגליון מקדם את פנינו תרגומו של אסף שטול-טראורינג לדבריה של חנה ארנדט ב"מצב האנושי". ארנדט מביעה את חששה מפני הירמסותו של האדם תחת משקלו הסגולי של הידע המצטבר שלו. היא כותבת על הלוויינים בחלל כנסיון האדם להשתחרר מכבלי הארץ, ועל המיכון המשתלט על העמל האנושי, כך ש"עלינו להתמודד עם הציפיה לחברה של עמֵלים ללא עמל". דברים שרואים מ-1958, לא רואים מ-2012. גם סרטו של סטאנלי קובריק חזה שתתרחש בשנת 2001 "אודיסאה בחלל" וגיבורה ידלג אל המצב הקיומי הבא בתור. במקום זה נפלו המגדלים התאומים, ואיתם – שוב, לכל הרוחות! – תקוות ה-Aufbau (הבניה לגובה בכל המובנים) של ארנדט וחבריה המודרניסטים. מָשׁיח הקידמה, שאמור היה לשדרג את העולם (ולא רק את האייפון), נתקע עם חמורו בפקקים ופרנסיס פוקויאמה חזר בו מההכרזה על "קץ ההיסטוריה". נחשפה זהותו של האדם שהפסיק לעמול בזכות המכונות שלו: הריהו האדם המערבי האמיד, שמכונותיו מיוצרות בסין, עם דלק שזו רכשה מסודן, והבועה הכלכלית והפוליטית שהטיסה את האדון הזה קדימה על ציר הזמן נראית עכשיו כמתנפצת.

הבה להבא "מבטיח לקוראיו חיי נצח, ולא במובן המטאפורי". כרמלי, שתיין ומעשן, התקשר עם שדלני הארכת תוחלת החיים בארץ ובעולם, וקורא להביס את התמותה ולהאריך את החיים. אין מטרה נעלה מזו, בעיני, אלא שמימושה קל משנדמה לו. בינתיים, אין צורך בפריצת-דרך בהארכת טלומרים או בפיתוח ממשק יו.אס.בי להעלאת הנפש למחשב האישי. עבור מיליונים ברחבי העולם, מספיקים כדור נגד מלריה וכילה פשוטה מעל המיטה – עניין של שלושים שקל, הרבה יותר זול מהקפאה קריונית, אפילו יותר מהדפסת 2,500 עותקי שירון.

אני שמח על "הבה להבא", כי יש בו יותר מקורטוב של הומור-עצמי שהופך את חוצפתו לקאמפּית, ולא אהרוס את הכיף הצפוי למי שיקרא את המניפסט. מבלי לזלזל בשירתו המעניינת, כרמלי הוא משורר גדול יותר של טקסטים עיוניים. בגליון כלול הטקסט היפה "איך לקרוא את מה שכתבו משוררים חיים" ובו הוקעת השיטה הפרשנית הביוגרפית, הרווחת כיום, הזמנה מפתה לחזור לביקורת ספרות פורמליסטית יותר, וניתוחים מלאי הגות של שירי וולך ואבידן.

גם מבחר השירים בגליון מוצלח: שלי חן בפואטיקה מסוג שחסר היום, שמארגן חוויות ארציות לזרם תודעה תזזיתי, כמו בשורות "תכניות מקור הן מקור לאבק / וסיטואציות נקיות מהסרטים / ירדו מהפרק / היה נדוש / היה נדרש / מוזיקה רועמת / נשים מוגזמות איפור בשמלות רטרו". מיכל זכריה, לעומתה, בשלושה שירים המתלכדים כ"פרקים באבולוציה ובפולקור אוקיאני" ש"הוצלו מספינת ציד לוויתנים יפאנית", ולפחות אחד מהם שר במובהק את נקודת מבטם של יצורי הים. נזכרתי ברחל חלפי.

יואב עזרא הוא הותיק שבמשתתפי הגליון הצעירים, השתייך לחסידוּת גבריאל מוקד וכתב העת "עכשיו", אבל ספרון ביכוריו יצא אך לפני שנתיים בהוצאת "פלונית". האקסצנטריות המקסימה שלו מתבטאת כאן יותר בשיר "זה לא אני זה אברהם דזנשוילי / למה שזה אהיה אני / אברהם דזנשוילי / תאריך לידה / 25/1/1947" מאשר בשיר "נשיקה באויר" שמתחיל: "הפתרון לכיבוש הוא כיבוש החלל" ועושה רושם מגוייס לתכנית החלל של "הבה להבא".

15 מעמודי החוברת מוקדשים להיכרות עם משוררי השפה (Language poetry), זרם שפרץ בארה"ב שבסוף שנות השבעים. המתרגמים (למעשה ערן הדס, בעריכת כרמלי ושועלי) מזהירים בצדק ש"ישנם משוררי שפה רבים, והשונה ביניהם עולה לעיתים קרובות על הדומה", אבל מבין הדוגמאות המובאות, זו של רוברט גרניר היא אולי האופיינית ביותר. לגרניר מניפסט קצר ובומבסטי, שבשיאו ההכרזה "אני שונא דיבור". מטרתו היא להצדיק משחק מילים כמו "כחול / כביכול / כף בחול" של לואיס זוקופסקי, או שירים חד-שורתיים כמו "את אומרת שיש אבקת חלב" של גרניר עצמו. המניפסט מזכיר חוברת הוראות הפעלה של טוסטר קל לתפעול, אבל שלא חורך את הלחם בצורה אחידה.

יתכן והשירה של חבורת "הבה להבא" היא כל-כך מתקדמת שאנחנו, יושבי סוף קלנדר בני המאיה, נעדרים עדיין את היכולות הקוגניטיביות לתפוש את גודל חדשנותה. טוב עשו, אם כן, שהכלילו עותק משל החוברת בקפסולת הזמן הקרויה אינטרנט. יהא האינטרנט למקפיא קריוגני, שישגר אל מוחות העתיד הקיברנטיים שירה זו שהטרימה מדי את זמנה. האפשרות האחרת היא שלפנינו משוררים צעירים מוכשרים ומבטיחים, אבל ששיריהם לא נכתבו בפלוטו ואפילו לא נחלצו מהאטמוספרה.

כל חלוציות היא אד-הוק. הציונות החלוצית למשל תלתה את כובע הטמבל ברגע שנגמרו הביצות ליבש. בתמונת-העולם המודרניסטית, שחשבה על ההיסטוריה רק בתור רצף קווי של קידמה, היה מקום כבוד לפוטוריזם ול"חוד החנית" של האוונגארד. כעת, פוסט-פוסט-מודרנה, המניירות העתידניות שייכות כבר לנוסטלגי. החנית מוטלת על הקרקע אי שם מאחורינו, חודה מחליד. פרדוקסאלית, אוונגרד היום הוא סוג של רטרו, אם כי אין בכך כל פסול. הנה, כרמלי ושות' מאריכים את חיי ארנדט ואבידן ז"ל. הם גם מפרסמים משוררי הווה, מעשה עתידני בפני עצמו. הבה להבא נאחל לכתב העת המעניין הזה חיים ארוכים ארוכים. ניעץ לו רק שלא לטוס מהר מדי עתידה, כדי שלא להקיף את הזמן ולחזור אל העבר מהכיוון השני.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בחזרה לעתיד: על הרטרו-אוונגארד של "הבה להבא"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s