סרטי האימה הטובים ביותר של 2011

אני חושב שראיתי את רוב סרטי האימה שנעשו ב-2011, ולכן אני די שלם עם הרשימה הזאת. מעבר לכך שמדובר בז'אנר האהוב עלי, יש לציין שאני נמשך למינים שונים של אימה, מה שלא נכון לגבי בררנים המחפשים אימה מסויימת יותר. כאן יש משהו לחובבי העל-טבעי (#5) ומשהו שקרוב יותר למותחנים קאמריים (#3). #4 מומלץ לשוחרי הקולנוע הקיצוני והגראפי ביותר ולהם בלבד, ואילו #1 הוא לאמיצים מסוג אחר, שמוכנים להציץ אל מעבר לנראטיב הנהיר והמוכר. האמת שהסרטים מספיק שונים זה מזה שקשה מאד לדרג ביניהם. אני בטוח מעדיף את הראשון על פני החמישי, אבל כל מה שבאמצע אנא ערף. עשיתי גם רשימת 2011 כללית, לא של אימה.

 

1. כל כך נדיר למצוא סרט מפחיד שחורג מכל התבניות והנוסחאות. "האשה מאורגון" (The Oregonian) מתבלט ביחוד שלו, לפני הכל. הוא מתחיל באשה שמתעוררת פצועה מאחורי הגה של רכב שעבר תאונה בכביש כפרי. היא מזועזעת מוח ולא זוכרת מי היא, אבל מתחילה לחפש עזרה. משם ואילך הכל נע בין המבעית להזוי, הסוריאליסטי להומור המורבידי, אבל פשוט שום דבר לא צפוי. זה סרט ארטיסטי, עם יצירתיות ורגישות רבה בצילום, בפסקול ובעריכה, אבל אין בו את הסימבוליזם היומרני של חודורובסקי נניח (יותר מזכיר את "גאמו" של הרמוני קורין). הוא מלא מסתורין אבל לא חוזר על הטעות של סרטי האימה הסטנדרטיים הלחוצים לפענח את עצמם, בד"כ באיחור גדול אחרי שהצופה קלט הכל. "האשה מאורגן" מתענג על הביזאריות והאבסורד של עצמו, וזאת הסיבה שבאמת יש בו משהו מפחיד.

2. "מגאן נעדרת" (Megan is Missing) הוא סרט דל תקציב, טוב כוונות ובסופו של דבר עוצמתי ביותר. הוא חותר לראליזם ולצערי מקרטע די הרבה, לפעמים באשמת דבקותו הנואלת בדיעבד בשיטת ה"כל מיני וידאואים שבמקרה מצאנו-אעלק, ואיכשהו יוצרים מכלול עלילתי וחזותי שלא חסר בו כלום".

3. הבמאי הספרדי חאומה באלאגוורו, שעשה את "פחד מצלמים" ([Rec]) המעולה, ואת "דירה להשכיר" (?) (Para entrar a vivir) הידוע פחות אבל המעולה לפחות באותה מידה, עשה ב-2011 סרט שאת שמו יש לתרגם כנראה "בזמן שישנת" (Mientras Duermes). הוא מפחיד פחות, אבל הערכתי את הנכונות של באלאגוורו ללכת על משהו עדין ומעודן יותר, אפילו מאופק, ובכל זאת אפקטיבי. הגיבור בסרט הוא לא פסיכופט קר ומחושב, חסר-פחד, חמקמק או חזק במיוחד, כמקובל בסרטים מסוג זה. הוא דפוק בשכל, אבל הוא אדם אמיתי, ולכן הוא מתקרב לעתים קרובות לסף הכישלון המוחלט. הדבר יוצר מתח מסוג שונה מהרגיל, כי הצופה מוצא את עצמו חרד לגורל הפסיכופט, ולא בהכרח לגורל קורבנותיו. זה טוויסט נועז, חולני ומעניין ביותר.

4. טום סיקס הבטיח ש"הנדל האנושי 2" (Human Centipede 2) יהיה הרבה יותר גועלי מהראשון, והוא קיים. זה קודם כל סרט הרבה יותר טוב מבחינה קולנועית. הוא צולם בצבעים אבל הבמאי עשה בחכמה כשהמיר אותו לש/ל רב-ניגודיות. במקום סאדיסט גרמני סטנדארטי, הפעם יש לנו את הפסיכופט הינשופי ביותר מאז ריצ'ארד אטנבורו ב"הבית ברחוב רילינגטון" (1971). יש הרבה יותר אקשן, הרבה יותר דחוס, ובעיקר יותר מזוויע. הקונצפט של סיקס מסתכם בזוועות וגועל-נפש, והפעם זה עובר הרבה יותר טוב, אפילו אמין יותר בדרכו (אבל רק בדרכו).

5. "פעילות על-טבעית 3" (Paranormal Activity 3) הוא סיקוול מוצלח נוסף. הוא אולי כבר לא משיג את האפקט הראשוני של הראשון בסדרה, אבל אין בו את המעושות של השני. בניגוד לקודמו, הוא חוזר להשאיר כמה שיותר לדמיון, ולכן מצטיין בסעיף האווירה המפחידה.

האשה מאורגון

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s