ביקורות חדשות על "שיירי אהבה"

שלוש ביקורות חדשות ויפות מאד על "שיירי אהבה", מצטרפות לביקורת של שחר-מריו מרדכי ב"עיתון 77" (ולאיזכור שלו את הספר ב-ynet):

שיירי אהבה

שיירי אהבה

דפנה שחורי ב"הארץ" שואלת: מה זאת אהבה בדור הפייסבוק?

ככלל, שירתו של עוז מתעתעת, ולה פני יאנוס. היא מתאפיינת במשחק מפתה בין היש לאין (שמצוי גם בספרו הראשון “חיי החול”). מעניין גם לגלות איך הוא מטליא ישן עם חדש. שפתו ממזגת, כמו בלי שנרגיש, בין לשון מקראית קלאסית ללשון דיבור, בין שפת תפילה לשפת חול. חומרי היומיום של העידן הדיגיטלי מותכים בסיפורי המקרא באופן אורגני. למשל, התכתבות עם סיפור יונה במעי הדג, משם “ביקור” בשירת דור המדינה והתכתבות מודעת עם שירי הנערה של נתן זך (“נערתי בשש שנים בכורה ממני”, עמ’ 11) ובחזרה לאלף השלישי, לעידן הפייסבוק, בשורות כמו: “כבל עכבר/ כונן צורב/ כפתור כבוי/ צג מרצד/ המיית מאוורר פנימי” (עמ’ 7).

עוז אינו מתיימר לכתוב יש מאין או לחרוש אדמה בתולית. את עגלת שירתו העמוסה באוצרות העבר הוא לוקח למחוזותיו. בדומה לנהג מירוצים מיומן הוא מצליח להפתיע את הקורא בפניות פרסה ובזגזוג בין רומנטיקה לפיכחון. לעתים הוא זונח את הרומנטיקה ומתבונן בעין ביקורתית על מקום מושבה של אהובתו, על הדרום העמוק, על המצב הסוציו־אקונומי, וכותב: “הלבנים והשחורים כאן כולם גזענים, בצדק/ והנשים גרושות עם ילדים מהסיבות המובנות” (עמ’ 18).

מפתיעה גם היכולת לנפץ מיתוסים בלי שנשמע את קולות הנפץ. למשל, את הדוור המיתולוגי, שחיכינו לו בעבר ימים וחודשים עד שיביא את מכתב האהבה המיוחל, מחליף עוז במקש ה-ENTER ששולח מלים/מיילים בשניות ספורות. הלילה לא יורד על חלונות כהים באדוות של רומנטיקה אלא על צג מחשב, והחלונות הם חלונות השיחה. השומר אינו שומר היער המיתולוגי מ”מאהבה של ליידי צ’טרלי”, אלא שומר המסך הקר.

 

חגית גרוסמן בבלוג שלה כותבת על משמעות השפה בפואמה שיירי אהבה:

דניאל עוז יצר את המבנה הזה במילים תמימות, כלומר שלמות, מדויקות, שאין בהן שקר, בעודן מתארות עולם שיקרי. […] יש תיקון במילים האלה, הן משיבות את הרומנטיקה והרגש לעולם ציני, הן מתקנות את התמונה השבורה, את השפה הטכנית, הן שותלות את העולם הנפשי בעולם הטכנולוגיה, המקשר בין שני לבבות, אשר ביניהם מפריד אוקיינוס. הן שותלות את רשות היחיד בעולם שנשלט על ידי ההמונים.
האלכימיה מתבצעת באמצעות השפה המתארת עולם שאין בו ממש, אשר בכוח היוצר נהפך ליש, וכך חלונות השיחה מוגפים ושומר המסך המפלבל בחלומו נהפך לאנושי. העולם הוירטואלי מקבל תלת ממדיות הנוצרת מעוצמת הכמיהה.

 

[…] היופי הגדול שבאלכימית הפואמה הזו היא היכולת ליטול את הפרוזאי והיומיומי הבזוי, ובעדינות להפכו לרומנטי ונשגב. המיית מאוורר פנימי, להשתיל נפש בלב המחשב. המרחק הלשוני מן העכשיו, המרחק מרוחות הזמן, הוא הסירוב להתאחד ולקבל את קור השפה הטכנית שבה נבנה קן אהבתו. לכן הוא שב אל המקרא, ללגום ולצייר מצבעי הבאר העתיקה.

 

כמו כן, בגליון מאזניים של חודש פברואר התפרסמה ביקורת מאת דורית זילברמן. עליה – בקרוב.

הספר עדיין מוצע למחירה באתר של הוצאת "אבן חושן" במחיר מציאה: 28 שקלים כולל משלוח!

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s