השקת הספר: מדוע לא תראוני בדרכים

הספר החדש שלי, "מדוע לא תראוני בדרכים" בהוצאת כתר (2015), הוא ספר של משלים בלי נמשל ונמשלים בלי משל. ספר למבוגרים שהעולם חדש להם. ספר מסעות זעירים. האגסים בו כחולים, ופרפרים שנחלמו בוקעים החוצה אל הערוּת, וילדים פרחחים זורקים זיקית באוויר כדי לראות אם תהפוך שקופה. דבר בו אינו בדוי. כולו מעשים שהיו והינם, ואני מתחייב לקוראת שלכל הפחות אחד מהם נכתב אודותיה עצמה, ולה נותר רק לגלות איזהו.
צילום: נועה לקס

צילום: נועה לקס

:הנכן מוזמנות ומוזמנים בזאת לאירועי ההשקה, שיתקיימו בירושלים, בתל-אביב ובחיפה.

ירושלים! יום ראשון, 29/3/2015, שעה 21:00
"תמול שלשום", רח' יואל משה סלומון 5, במסגרת אירועי "מחר מחרתיים". הכניסה חופשית!
מנחה: נועה שקרג'י

משתתפות:
דורית ויסמן
אמיר מנשהוף
חגית גרוסמן
גלעד מאירי
עמוס עוז
נועה ויכנסקי
דניאל עוז

תל אביב! יום שני, 30/3/2015, שעה 20:00
"אוזןבר", קינג ג'ורג' 48. הכניסה חופשית!
מנחה: יערה שחורי
משתתפות:
אילה בן-לולו
אלונה קמחי
ישראל בר-כוכב
נועה ויכנסקי המאיירת
ערן הדס
שלומציון קינן
דניאל עוז


מוזיקה: המלחינה אביה קופלמן עם הזמרת לולה קרייזמן

חיפה! יום ראשון, 5/4/2015, שעה 21:00
"סינקופה בר", כיאט 5, פינת נתנזון 1. הכניסה חופשית!
משתתפות:
איריס אליה כהן
לאה פילובסקי
ערן הדס
סיגל בן-יאיר
לילך ובר
נועה ויכנסקי
דניאל עוז
מוזיקה: אלברט בגר
מודעות פרסומת

עדכונים על פרסומים מהזמן האחרון

בחודשיים מאז התחלתי לערוך את מדור השירה של "יקום תרבות", העליתי תריסר רשומות. בהן שירה מאת לורן מילק, דפנה שחורי, ריקי דסקל, שי אריה מזרחי, גילית חומסקי, יהודה ויזן ושחר-מריו מרדכי, תרגומי פרץ-דרור בנאי לשירי אדית סודירגראן, ומאמרים מאת ענת חנה לזרע ואלי אשד. אתם מוזמנים לעיין במדור, ולהמשיך לעקוב. אתם מוזמנים גם לשלוח חומרים למערכת.

הלילה העליתי מאמר פרי עטי על ספרו האחרון של יהונדב פרלמן, "חדר הכתיבה". אני טוען שם שאחד הנושאים בספר הוא התלות-על-בלימה של המצב היהודי, סוג של פורגטוריום – במילה המופיעה באחד מן השירים – שבין התשובה והשאלה, השמיים והארץ, הקודש והחול, אבל של גם מצבנו הלאומי והפוליטי.

אם לא יצא לכם, אתם מוזמנים גם לקרוא סיפורים קצרצרים שלי אשר פורסמו ב"הארץ" לפני שלושה שבועות.

המקרין

המקרין
הסרט עצר ולהט נורת המקרן פער חור תופח בתמונה. המקרין, כמעט נחנק מפופקורן, מיהר להגיף את תריס הנורה, הדליק את האור באולם והחיש את הסרט אל הסלוטייפ. הקהל הקים רחש קל שנועד להידמות לכעס כבוש, בעת שהמקרין החזיר את הסלילים למקומם על המכונה ופיתל את הסרט במיומנות על מסלול גלגליו. כעבור דקה נכבו האורות והעלילה נמשכה.

.

זהו מופעו הראשון של הסיפורון שלעיל. אבל היות והוא לא השאיר אתכם אדישים, חמישה אחרים שלי הופיעו במוסף "תרבות וספרות" של יום שישי האחרון (והם מצטרפים אל עשרה שהופיעו שם בספטמבר).

פרסומים בחודשיים האחרונים

משום מה שכחתי לציין בבלוג את המאורעות ההיסטוריים האלה בזמן אמת, אז אני מאגד את כולם ברשומה אחת:

עשרה סיפורונים קצרצרים שלי התפרסמו ב"הארץ", "תרבות וספרות" של יום שישי האחרון.

סיפורון נוסף שלי, "לשכת השיכון", מופיע בגליון המהפכה של כתב-העת מאזניים (פ"ה/4). הוא נוקד שם כאילו היה שיר.

שיר קצרצר שלי, "כאן גרים בכיף", נכלל ב"שירון המהפכה" היפה של גרילה תרבות, שעורר הרבה הדים (ביקורתו השלילית של עודד כרמלי במקומה, בעיני). השיר שלי נכלל בלקט השירים שתורגמו לערבית בבלוג המצרי של נאאל אל-טוחי.

(עוד בהקשר משוררים ומחאת האוהלים קיראו את הכתבה של איילה פנייבסקי).

שלושה שירים שלי, כולם מתוך "חיי החול", מופיעים בגליון 24 של כתב-העת גג.

התרגום שלי לסיפורו של פטר אלטנברג "בגן הציבורי" התפרסם באתר "יקום תרבות".

שירי "ימי החול" התגלגל איכשהו לאנתולוגיה של שירה צעירה, שערך פסח מיילין ז"ל ופורסמה זה אך בגליון 355-356 של עיתון 77. אני לא מתיימר להיות צעיר, אלא ביקש וקיבל ממני מיילין היקר שירים לפני כמה שנים, וזאת כנראה התוצאה. השיר הוא לכן בגרסה מעט אחרת (מוקדמת יותר) מזו שמופיעה בפתח "חיי החול".

גגות והגיגים

אירוע השירה "על גגות" יתקיים מחר – יום חמישי, בשעה 20:30

על גג "הנסיך הקטן" (החדש) בכתובת נחלת בנימין 18, תל-אביב.

תנחה ריקי בליך. נשוררה:

רועי ארד, חגית גרוסמן, אורן בן סימון, ערן הדס, יואב עזרא, אריק א., מיכל דר, מתי שמואלוף, אסנת סקובלינסקי, אפרת מישורי, אמיר בוגן, אמיר מנשהוף, יחזקל נפשי, עודד כרמלי, שלמה קראוס, קמה ורדי, שלי חן, רונית חדד ואנכי.

על המוזיקה אמונים דגן וואלד ואמיר בוגן.

אם תנוח עלי הרוח אקרא מסיפורוני הקצרים החדשים במקום שירים. אבל קשה לדעת.

הנה שלושה מהם:

סוכת האבן

בצל סוכת אבן נפגשו איש יחף ותְכוֹל טורבן עם איש נעול ותְרוֹג תרבוש. אמר תכול הטורבן: אבקש שתכבד דתי ותשיל נעליך. אמר תרוג התרבוש: אנא כבד מסורתי ואל תפנה אלי כשאתה יחף. נעל תכול הטורבן את הנעליים שהשיל תרוג התרבוש. אחר ירדו יחדיו אל חוף הים לאורך שורת אילנות. אמר האחד: אלֹהַי שלה את השמש ממצולות הים. אמר חברו: נהפוך הוא – אלהי סחט את השמש עד אשר ניגר ממנה הים. פנו אל החמה בבקשה שתחרוץ משפט. הסמיקה היא במבוכה ונסוגה חרש אל מאחורי הגלים.

חליטה

אני מכין לך חליטת צמחים: לואיזה בשביל הגרון, קמומיל על מנת שיוקל לך לישון, נפית תמשוך החתול אל צדך, וגינקו כדי שתטיבי לזכור שהכנתי לך.

האיש בקהל

אינני מבין מה עלי לעשות כדי לרָצותך. כאשר סיפרתי את האמת בגילוי לב, צהל כל הקהל מלבדך. כאשר שיקרתי שקרים, מחאו כפיים הכל מלבדך.

– שקר כפי שבאמת משקרים.

בפארק השעשועים

"אני רוצה בלון כחול! בלון כחול אני רוצה!"

"הנה לך בלון כחול, רוזמונד!"

הסבירו לה שיש בתוכו גז שהוא קל מהאוויר באטמוספרה, כך ש– וכו' וכו'.

"אני רוצה לשחרר אותו –" אמרה בפשטות.

"לא היית מעדיפה לתת אותו לילדה העניה שם?!?"

"לא, אני רוצה לשחרר אותו –!"

היא משחררת את הבלון ועוקבת אחריו במבטה עד העלמו בשמי התכלת.

"עכשיו את לא מתחרטת שלא נתת אותו לילדה העניה?!?"

"כן, הייתי מעדיפה לתת אותו לילדה העניה!"

"הנה לך עוד בלון כחול; תני לה אותו במתנה!"

"לא, אני רוצה לשחרר גם אותו אל שמי התכלת!" –

היא עוזבת אותו.

מביאים לה בלון כחול שלישי.

על דעת עצמה היא ניגשת אל הילדה העניה, נותנת לה אותו ושחה: "את תשחררי אותו!"

"לא!" אומרת הילדה העניה ומתבוננת בבלון בהתרגשות.

בחדר, הבלון פרח אל התקרה, נשאר שם שלושה ימים, כהה, הצטמק ונפל שדוד כמו שק שחור.

הילדה העניה חשבה: "הייתי צריכה לשחרר אותו בחצר אל שמי התכלת ולהביט בו, להביט בו עף –!"

בינתיים קיבלה הילדה העשירה עשרה בלונים נוספים, וביום אחד קנה לה הדוד קארל את כל שלושים הבלונים באחת. עשרים מתוכם הפריחה השמיימה ועשרה חילקה לילדים עניים. מאז כבר לא התעניינה בבלונים בכלל.

"בלונים טפשיים –" היתה אומרת.

על כן חשבה אותה הדודה אידה לבוגרת יחסית לגילה!

הילדה העניה עוד חלמה: "הייתי צריכה לשחרר אותו בחוץ אל שמי התכלת ולהביט ולהביט בו עף –!"

 

 

Im Volksgarten / Peter Altenberg, 1904

מגרמנית: אני

שלושה סיפורים קצרצרים

אחרי המשל שפרסמתי באתר "יקום תרבות" (כנסו), הנה שלושה סיפורים קצרצרים:

ללא שם

הוריו לא הצליחו להמציא לו שם. כשהיה אביו על ערש דווי, ישב לצידו ויד האב בידו. האב, המותש כבר מפאת חוליו, כיווץ גביניו כבמאמץ לחשוב. אמר לו: די, אבא. הרי אני עצמי, כל חיי, קראתיך אבא. די לי בכך שעבורך הייתי בן. גם השם יסלח לך, בלי כל ספק, היות וגם לו אין שם.

מנכ"ל תאגיד הענק

ילד אמר לחברו: כשאהיה גדול, אהיה מנכ"ל של תאגיד ענק. יהיה לי ימבה כסף, ואשתמש בו רק כדי לקנות נכסים מכניסים ומניות מאמירות. אמר חברו: כשאהיה גדול, אהיה עובד שכיר באחד מבין המפעלים שלך. למרות התפקיד הזוטר אני בטוח שאהיה מאושר, כי אני מכיר אותך בתור ילד ישר וחבר טוב.

הסירוב

כשביקש את ידה סירבה. שאל: על שום מה את מסרבת? הלא הודית בעצמך כי בכל חיזורי התנהגתי כמאהב המושלם. נתתי לך די והותר, אך גם קיבלתי בברכה. לא עגבתי בבוטות, ואף לא הייתי מאופק או עצוּר. מיום מפגשנו הראשון, לא עשיתי אף מעשה שטות ולא פלטתי אף דבר הבל. ענתה: לכן.