השקת הספר: מדוע לא תראוני בדרכים

הספר החדש שלי, "מדוע לא תראוני בדרכים" בהוצאת כתר (2015), הוא ספר של משלים בלי נמשל ונמשלים בלי משל. ספר למבוגרים שהעולם חדש להם. ספר מסעות זעירים. האגסים בו כחולים, ופרפרים שנחלמו בוקעים החוצה אל הערוּת, וילדים פרחחים זורקים זיקית באוויר כדי לראות אם תהפוך שקופה. דבר בו אינו בדוי. כולו מעשים שהיו והינם, ואני מתחייב לקוראת שלכל הפחות אחד מהם נכתב אודותיה עצמה, ולה נותר רק לגלות איזהו.
צילום: נועה לקס

צילום: נועה לקס

:הנכן מוזמנות ומוזמנים בזאת לאירועי ההשקה, שיתקיימו בירושלים, בתל-אביב ובחיפה.

ירושלים! יום ראשון, 29/3/2015, שעה 21:00
"תמול שלשום", רח' יואל משה סלומון 5, במסגרת אירועי "מחר מחרתיים". הכניסה חופשית!
מנחה: נועה שקרג'י

משתתפות:
דורית ויסמן
אמיר מנשהוף
חגית גרוסמן
גלעד מאירי
עמוס עוז
נועה ויכנסקי
דניאל עוז

תל אביב! יום שני, 30/3/2015, שעה 20:00
"אוזןבר", קינג ג'ורג' 48. הכניסה חופשית!
מנחה: יערה שחורי
משתתפות:
אילה בן-לולו
אלונה קמחי
ישראל בר-כוכב
נועה ויכנסקי המאיירת
ערן הדס
שלומציון קינן
דניאל עוז


מוזיקה: המלחינה אביה קופלמן עם הזמרת לולה קרייזמן

חיפה! יום ראשון, 5/4/2015, שעה 21:00
"סינקופה בר", כיאט 5, פינת נתנזון 1. הכניסה חופשית!
משתתפות:
איריס אליה כהן
לאה פילובסקי
ערן הדס
סיגל בן-יאיר
לילך ובר
נועה ויכנסקי
דניאל עוז
מוזיקה: אלברט בגר

ביקורות חדשות על "שיירי אהבה"

שלוש ביקורות חדשות ויפות מאד על "שיירי אהבה", מצטרפות לביקורת של שחר-מריו מרדכי ב"עיתון 77" (ולאיזכור שלו את הספר ב-ynet):

שיירי אהבה

שיירי אהבה

דפנה שחורי ב"הארץ" שואלת: מה זאת אהבה בדור הפייסבוק?

ככלל, שירתו של עוז מתעתעת, ולה פני יאנוס. היא מתאפיינת במשחק מפתה בין היש לאין (שמצוי גם בספרו הראשון “חיי החול”). מעניין גם לגלות איך הוא מטליא ישן עם חדש. שפתו ממזגת, כמו בלי שנרגיש, בין לשון מקראית קלאסית ללשון דיבור, בין שפת תפילה לשפת חול. חומרי היומיום של העידן הדיגיטלי מותכים בסיפורי המקרא באופן אורגני. למשל, התכתבות עם סיפור יונה במעי הדג, משם “ביקור” בשירת דור המדינה והתכתבות מודעת עם שירי הנערה של נתן זך (“נערתי בשש שנים בכורה ממני”, עמ’ 11) ובחזרה לאלף השלישי, לעידן הפייסבוק, בשורות כמו: “כבל עכבר/ כונן צורב/ כפתור כבוי/ צג מרצד/ המיית מאוורר פנימי” (עמ’ 7).

עוז אינו מתיימר לכתוב יש מאין או לחרוש אדמה בתולית. את עגלת שירתו העמוסה באוצרות העבר הוא לוקח למחוזותיו. בדומה לנהג מירוצים מיומן הוא מצליח להפתיע את הקורא בפניות פרסה ובזגזוג בין רומנטיקה לפיכחון. לעתים הוא זונח את הרומנטיקה ומתבונן בעין ביקורתית על מקום מושבה של אהובתו, על הדרום העמוק, על המצב הסוציו־אקונומי, וכותב: “הלבנים והשחורים כאן כולם גזענים, בצדק/ והנשים גרושות עם ילדים מהסיבות המובנות” (עמ’ 18).

מפתיעה גם היכולת לנפץ מיתוסים בלי שנשמע את קולות הנפץ. למשל, את הדוור המיתולוגי, שחיכינו לו בעבר ימים וחודשים עד שיביא את מכתב האהבה המיוחל, מחליף עוז במקש ה-ENTER ששולח מלים/מיילים בשניות ספורות. הלילה לא יורד על חלונות כהים באדוות של רומנטיקה אלא על צג מחשב, והחלונות הם חלונות השיחה. השומר אינו שומר היער המיתולוגי מ”מאהבה של ליידי צ’טרלי”, אלא שומר המסך הקר.

 

חגית גרוסמן בבלוג שלה כותבת על משמעות השפה בפואמה שיירי אהבה:

דניאל עוז יצר את המבנה הזה במילים תמימות, כלומר שלמות, מדויקות, שאין בהן שקר, בעודן מתארות עולם שיקרי. […] יש תיקון במילים האלה, הן משיבות את הרומנטיקה והרגש לעולם ציני, הן מתקנות את התמונה השבורה, את השפה הטכנית, הן שותלות את העולם הנפשי בעולם הטכנולוגיה, המקשר בין שני לבבות, אשר ביניהם מפריד אוקיינוס. הן שותלות את רשות היחיד בעולם שנשלט על ידי ההמונים.
האלכימיה מתבצעת באמצעות השפה המתארת עולם שאין בו ממש, אשר בכוח היוצר נהפך ליש, וכך חלונות השיחה מוגפים ושומר המסך המפלבל בחלומו נהפך לאנושי. העולם הוירטואלי מקבל תלת ממדיות הנוצרת מעוצמת הכמיהה.

 

[…] היופי הגדול שבאלכימית הפואמה הזו היא היכולת ליטול את הפרוזאי והיומיומי הבזוי, ובעדינות להפכו לרומנטי ונשגב. המיית מאוורר פנימי, להשתיל נפש בלב המחשב. המרחק הלשוני מן העכשיו, המרחק מרוחות הזמן, הוא הסירוב להתאחד ולקבל את קור השפה הטכנית שבה נבנה קן אהבתו. לכן הוא שב אל המקרא, ללגום ולצייר מצבעי הבאר העתיקה.

 

כמו כן, בגליון מאזניים של חודש פברואר התפרסמה ביקורת מאת דורית זילברמן. עליה – בקרוב.

הספר עדיין מוצע למחירה באתר של הוצאת "אבן חושן" במחיר מציאה: 28 שקלים כולל משלוח!

שיירי אהבה / דניאל עוז

hazmana

הנכם מוזמנים בזאת לארוע ההשקה של הפואמה "שיירי אהבה" בהוצאת אבן חושן

יום שלישי 8/10 בשעה 20:00, בתולעת ספרים, מאז"ה 7, תל אביב – הכניסה חופשית

 דורית ישראל כתבה:

"…לא קל לקרוא ולאהוב את דניאל עוז, אולם מי שמצליח מרוויח יצירה משמעותית, שיש לה אמירה וכוח להתייצב על קדמת הבמה ולומר דבר, בשפה הכי רהוטה ומשובחת שאפשר להעלות על הדעת.

[…] הספר הרזה והדק הזה משאיר כל כך הרבה, אולם מוכרחים לקרוא פעם שנייה ושלישית, על מנת לקבל משהו.

שירתו של עוז מודרנית ומושפעת מהעידן הטכנולוגי והרשתות החברתיות, שעיצבו פניה של חברה חדשה ואחרת…"

ישתתפו בארוע:

~ חגית גרוסמן
ערן הדס
~ ישראל בר-כוכב
~ אפרת מישורי
~ שחר מריו מרדכי
~ דפנה שחורי
~ רועי צ'יקי ארד
~ עוזי אגסי (אבן חושן)

~ דניאל עוז

 ניתן יהיה לרכוש את "שיירי אהבה" במחיר נמוך מרוב הנפשות

עדכונים על פרסומים מהזמן האחרון

בחודשיים מאז התחלתי לערוך את מדור השירה של "יקום תרבות", העליתי תריסר רשומות. בהן שירה מאת לורן מילק, דפנה שחורי, ריקי דסקל, שי אריה מזרחי, גילית חומסקי, יהודה ויזן ושחר-מריו מרדכי, תרגומי פרץ-דרור בנאי לשירי אדית סודירגראן, ומאמרים מאת ענת חנה לזרע ואלי אשד. אתם מוזמנים לעיין במדור, ולהמשיך לעקוב. אתם מוזמנים גם לשלוח חומרים למערכת.

הלילה העליתי מאמר פרי עטי על ספרו האחרון של יהונדב פרלמן, "חדר הכתיבה". אני טוען שם שאחד הנושאים בספר הוא התלות-על-בלימה של המצב היהודי, סוג של פורגטוריום – במילה המופיעה באחד מן השירים – שבין התשובה והשאלה, השמיים והארץ, הקודש והחול, אבל של גם מצבנו הלאומי והפוליטי.

אם לא יצא לכם, אתם מוזמנים גם לקרוא סיפורים קצרצרים שלי אשר פורסמו ב"הארץ" לפני שלושה שבועות.

המקרין

המקרין
הסרט עצר ולהט נורת המקרן פער חור תופח בתמונה. המקרין, כמעט נחנק מפופקורן, מיהר להגיף את תריס הנורה, הדליק את האור באולם והחיש את הסרט אל הסלוטייפ. הקהל הקים רחש קל שנועד להידמות לכעס כבוש, בעת שהמקרין החזיר את הסלילים למקומם על המכונה ופיתל את הסרט במיומנות על מסלול גלגליו. כעבור דקה נכבו האורות והעלילה נמשכה.

.

זהו מופעו הראשון של הסיפורון שלעיל. אבל היות והוא לא השאיר אתכם אדישים, חמישה אחרים שלי הופיעו במוסף "תרבות וספרות" של יום שישי האחרון (והם מצטרפים אל עשרה שהופיעו שם בספטמבר).

פרסומים בחודשיים האחרונים

משום מה שכחתי לציין בבלוג את המאורעות ההיסטוריים האלה בזמן אמת, אז אני מאגד את כולם ברשומה אחת:

עשרה סיפורונים קצרצרים שלי התפרסמו ב"הארץ", "תרבות וספרות" של יום שישי האחרון.

סיפורון נוסף שלי, "לשכת השיכון", מופיע בגליון המהפכה של כתב-העת מאזניים (פ"ה/4). הוא נוקד שם כאילו היה שיר.

שיר קצרצר שלי, "כאן גרים בכיף", נכלל ב"שירון המהפכה" היפה של גרילה תרבות, שעורר הרבה הדים (ביקורתו השלילית של עודד כרמלי במקומה, בעיני). השיר שלי נכלל בלקט השירים שתורגמו לערבית בבלוג המצרי של נאאל אל-טוחי.

(עוד בהקשר משוררים ומחאת האוהלים קיראו את הכתבה של איילה פנייבסקי).

שלושה שירים שלי, כולם מתוך "חיי החול", מופיעים בגליון 24 של כתב-העת גג.

התרגום שלי לסיפורו של פטר אלטנברג "בגן הציבורי" התפרסם באתר "יקום תרבות".

שירי "ימי החול" התגלגל איכשהו לאנתולוגיה של שירה צעירה, שערך פסח מיילין ז"ל ופורסמה זה אך בגליון 355-356 של עיתון 77. אני לא מתיימר להיות צעיר, אלא ביקש וקיבל ממני מיילין היקר שירים לפני כמה שנים, וזאת כנראה התוצאה. השיר הוא לכן בגרסה מעט אחרת (מוקדמת יותר) מזו שמופיעה בפתח "חיי החול".

עדכונים מתחום השירה

  • הבוקר במוסף "גלריה" של הארץ פורסם השיר "מלאכי רחוב" מתוך ספרי "חיי החול".
  • שלושה שירים מהספר בתכנית הרדיו "בימת שיר" בעריכת אורלי מורג. אפשר לשמוע את התכנית בכל אחד מהזמנים הבאים:

יום ג' 5.10

11:55 – קול המוזיקה.

יום ד' 6.10

11:55 – קול המוזיקה.
15:40 – רשת א'.

יום ה' 7.10

15:50  – רשת א'.

  • ביקורת נבונה של נוית בראל על "חרובים" של אילן ברקוביץ' ועל "חיי החול" שלי בגליון 349 של עיתון 77. מתוכה: "שירה של מאורות ואפלוליות, הברק והבוהק מול חושך של תריסים מוגפים, היא שירה של מובן ובלתי מובן, תמיד על סף של היות נחלם, בלתי תקשורתי, מבקש להראות אך חייב להסתיר. עוז אינו פוחד לחמוק מהקורא כשם שהוא מבקש את תשומת לבו. […] אם ניקח את הארכיטיפים היונגיאניים כמפתחות להבנת העולם הפנימי הנפרש בשיריו של עוז, נוכל לחשוב על העיסוק באור וחושך עיסוק באגו ובצל (הוא הצד היצרי המודחק בקיומנו, שלא היינו רוצים להודות בו), ועל השירים שבהם דובר עוז כאשה כעל המבע של האנימה שבו. כך או כך, ספרו של עוז מציב לא אחת מהמורות בפני קורא שמבקש להבין שירים בבת אחת, בקריאה ראשונה. הספר כולל את מפתח הסימנים של עוז, ופענוחם אולי נראה לעתים אפשרי, אך למעשה כל כולו חידה."
  • במוסף "שבעה ימים" של ידיעות אחרונות עתידה להתפרסם כתבה מצולמת על חמש משוררות ומשוררים צעירות ב"רוח סתווית". צפו לראותי שם בז'קט עור כחול מגוחך לצד יערה שחורי, יעל טומשוב, ננו שבתאי ושלמה קראוס המרשימים.
  • עדכונים נוספים בסוף הרשומה הקודמת שלי.