עדכונים על פרסומים מהזמן האחרון

בחודשיים מאז התחלתי לערוך את מדור השירה של "יקום תרבות", העליתי תריסר רשומות. בהן שירה מאת לורן מילק, דפנה שחורי, ריקי דסקל, שי אריה מזרחי, גילית חומסקי, יהודה ויזן ושחר-מריו מרדכי, תרגומי פרץ-דרור בנאי לשירי אדית סודירגראן, ומאמרים מאת ענת חנה לזרע ואלי אשד. אתם מוזמנים לעיין במדור, ולהמשיך לעקוב. אתם מוזמנים גם לשלוח חומרים למערכת.

הלילה העליתי מאמר פרי עטי על ספרו האחרון של יהונדב פרלמן, "חדר הכתיבה". אני טוען שם שאחד הנושאים בספר הוא התלות-על-בלימה של המצב היהודי, סוג של פורגטוריום – במילה המופיעה באחד מן השירים – שבין התשובה והשאלה, השמיים והארץ, הקודש והחול, אבל של גם מצבנו הלאומי והפוליטי.

אם לא יצא לכם, אתם מוזמנים גם לקרוא סיפורים קצרצרים שלי אשר פורסמו ב"הארץ" לפני שלושה שבועות.

המקרין

המקרין
הסרט עצר ולהט נורת המקרן פער חור תופח בתמונה. המקרין, כמעט נחנק מפופקורן, מיהר להגיף את תריס הנורה, הדליק את האור באולם והחיש את הסרט אל הסלוטייפ. הקהל הקים רחש קל שנועד להידמות לכעס כבוש, בעת שהמקרין החזיר את הסלילים למקומם על המכונה ופיתל את הסרט במיומנות על מסלול גלגליו. כעבור דקה נכבו האורות והעלילה נמשכה.

.

זהו מופעו הראשון של הסיפורון שלעיל. אבל היות והוא לא השאיר אתכם אדישים, חמישה אחרים שלי הופיעו במוסף "תרבות וספרות" של יום שישי האחרון (והם מצטרפים אל עשרה שהופיעו שם בספטמבר).

שלושה סיפורים קצרצרים

אחרי המשל שפרסמתי באתר "יקום תרבות" (כנסו), הנה שלושה סיפורים קצרצרים:

ללא שם

הוריו לא הצליחו להמציא לו שם. כשהיה אביו על ערש דווי, ישב לצידו ויד האב בידו. האב, המותש כבר מפאת חוליו, כיווץ גביניו כבמאמץ לחשוב. אמר לו: די, אבא. הרי אני עצמי, כל חיי, קראתיך אבא. די לי בכך שעבורך הייתי בן. גם השם יסלח לך, בלי כל ספק, היות וגם לו אין שם.

מנכ"ל תאגיד הענק

ילד אמר לחברו: כשאהיה גדול, אהיה מנכ"ל של תאגיד ענק. יהיה לי ימבה כסף, ואשתמש בו רק כדי לקנות נכסים מכניסים ומניות מאמירות. אמר חברו: כשאהיה גדול, אהיה עובד שכיר באחד מבין המפעלים שלך. למרות התפקיד הזוטר אני בטוח שאהיה מאושר, כי אני מכיר אותך בתור ילד ישר וחבר טוב.

הסירוב

כשביקש את ידה סירבה. שאל: על שום מה את מסרבת? הלא הודית בעצמך כי בכל חיזורי התנהגתי כמאהב המושלם. נתתי לך די והותר, אך גם קיבלתי בברכה. לא עגבתי בבוטות, ואף לא הייתי מאופק או עצוּר. מיום מפגשנו הראשון, לא עשיתי אף מעשה שטות ולא פלטתי אף דבר הבל. ענתה: לכן.